בואו נגרום לילדים לקרוא

קוראים יקרים,

הספרות מגלה לנו מי אנחנו. אבל יותר מכול היא מלמדת אותנו איך זה להיות מישהו אחר שהוא לא אנחנו. היא הדבק החברתי האולטימטיבי, המכנה המשותף הבין־דורי; היא מקור הידע ומקור האסתטיקה הגדול ביותר שיש. הספרות היא הגשר אל הארכאי, ועם זאת היא גם המפתח שלנו לעתיד. עבור חלקנו – הספרות היא דת. וביכולתה להושיע.

הטקסט הכתוב מורכב ממערכת של סימנים סמנטיים הנעים ברצף של זמן ומרחב. לסימנים האלה יש מטרה – הם מעלים כל העת את השאלות הנצחיות ביותר שהאנושות כל כך כמהה לקבל עליהן מענה; אולם כדי לעבד את מערכת הסימנים הזאת לתוכן ולהשתית אותה על חיינו – לשם כך צריך זמן. וזמן הוא מה שחסר לדור הצעיר, שרוצה הכול מהר ורוצה אותו עכשיו. וואטס־אפ, סנאפ־צ'אט, טיק־טוֹק ואינסטה ממלאים את חיינו ומותירים אותם בסופו של דבר עם רִיק שחייבים למלאו.

הפילוסופים הגדולים ביוון העתיקה לא הכריחו ילדים לקרוא, אולם משחר הילדות היו מספרים להם סיפורים. היוונים האמינו כי הנפש האנושית תקלוט את התבניות המיתולוגיות, וכי בבוא היום מסרים אלה יתעוררו לחיים בנפש האדם ויעשו את שלהם. לשמחתנו, הנפש האנושית לא השתנתה מאז והיא מגיבה, כפי שאנו יודעים, לחסרים ולאיסורים. לפיכך, בפעם הבאה שתרצו שחברכם או ילדכם יתוודע אל יצירה מספרות העולם – די בכך שתבקשו ממנו לא לעשות כן. רק אִמרו לו בפשטות: אנא, אל תקרא את אנה קארנינה – פשוט לא כדאי. אני חושבת שהתוצאה עשויה להפתיע.