סדנה לגרוז החרוז

יֵשׁ בֶּטַח מִילְיוֹן חֲרוּזִים שֶׁהֵם סְתָם.
יָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי, כָּתַבְתִּי אוֹתָם:

כָּל שִׁיר שֶׁמַּתְחִיל בְּ"אֲנִי מִתְאַהֵב"
וַדַּאי יִסְתַּיֵּם בְּ"כּוֹאֵב לִי הַלֵּב".
הִתְחַלְנוּ עִם "שֶׁמֶשׁ"? חָרַזְנוּ עִם "אֶמֶשׁ".
צָרִיךְ עוֹד חָרוּז? אָז נוֹסִיף לָזֶה "נֶמֶשׁ".

גַּם "מַחַט" וְ"תַּחַת" אוֹ "רַעַם" וְ"זַעַם"
שָׁמַעְנוּ, שָׁמַעְנוּ אוּלַי אֶלֶף פַּעַם.
בִּמְקוֹם שֶׁאֶחְרֹז לִי שׁוּב "בַּיִת" עִם "זַיִת"
מוּטָב שֶׁאֶכְתֹּב אֵיזוֹ פְּרוֹזָה פְּרוֹזָאִית.

אַךְ יֵשׁ בַּמִּלּוֹן גַּם מִלִּים מַרְגִּיזוֹת
כְּמוֹ "דֶּשֶׁא" אוֹ "אֹזֶן", שֶׁלֹּא מִתְחָרְזוֹת.
אֲפִלּוּ אֲנִי מִתְוַדֶּה וּמוֹדֶה שֶׁ
פָּשׁוּט אֵין חָרוּז לַמִּלָּה הַזֹּאת "דֶּשֶׁא".

אָז אֵיפֹה נִמְצָא הֶחָרוּז הַמֻּצְלָח,
כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה רַק שֶׁלְּךָ, רַק שֶׁלָּךְ?
חָרוּז לֹא בָּנָאלִי, חָרוּז חַדְשָׁנִי
שֶׁכְּלָל לֹא הָיָה עַד שֶׁקַּמְתִּי אֲנִי?

לֹא, לֹא אֲסַפֵּר פֹּה, זֹאת רַק הַזְמָנָה –
רוֹצִים לְגַלּוֹת? הֵרָשְׁמוּ לַסַּדְנָה!